וינהג את הצאן אחר המדבר. פי' ר' הברהם שהיו מדין סרים אל משמעת פרעה על כן הוצרך להיות רועה צאן שלא יעמוד ביישוב אולי יכירוהו וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מהם אז אמר ויצילני מחרב פרעה: אל הר האלהים חרבה. יש תמיהין האיך הרחיק כל כך לרעות הצאן שמדין במזרח ובפרקי ר"א יש שהלך צאנו של משה מ' ימים בלא אכילה:
וירא מלאך ה'. תחלה אמר וירא מלאך ה' ואחר כך אמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים ועל כן אמר ר' אברהם כי האלהים הוא המלאך הנזכר כמו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים אע"ג דכתיב אלהי אביך כי ידבר השליח בשם השולח. וכתב הרמב"ן ואינו נכון שמשה גדול הנבואה לא יסתיר פניו ממלאך וכתב הוא כי רבותינו אמרו בב"ר שהוא מיכאל ר' יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש כך כל מקום שמיכאל נראה שם כבוד השכינה נתכוונו לומר מתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו בנבואה וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו כבוד השכינה: והנה הסנה בוער. פי' דולק באש והא דכתיב מדוע לא יבער הסנה פי' למה לא ישרף ולא יאכל כמו פשתים אשר בערו באש. אי נמי יבער מלשון בעור כמו ובערת הרע מקרבך. ויש דוחקים לפרש אסורה נא ואראה מדוע לא כלומר למה אינו כלה אלא יבער הסנה תמיד והוא בוער ואינו כלה:
ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה. פי' מקום קוצים והוא מקום טהרה שאין רגל בני אדם ובהמה מצויין שם ועל כן נגלה לו שם. ור' אברהם כתב שנקרא הר סיני בעבור הסנה: משה משה. בלא פסיק כמו אברהם אברהם יצחק יצחק יעקב יעקב משה פה אל פה אדבר בו בלי הפסק:
אל תקרב הלום. שעדיין לא הגיע למעלתו הגדולה בנבואה כי בהר סיני נגש אל הערפל אשר שם האלהים וכן ענין הסתרת פנים שעדיין לא עלה למה שנאמר בו ותמונת ה' יביט: של נעליך. במשה וביחזקאל כתיב נעליך וביהושע כתיב נעלך לפי שמשה הי' רועה והי' לו מנעלים גדולים כדרך הרועים וכן יחזקאל חקלאה אבל יהושע הי' לו מנעלים קטנים כדרך השרים לכך אמר נעלך שהיו נראים כאחד. במשה כתיב אדמת קודש הוא וביהושע כתיב קודש הוא לפי שבמשה הי' כל ההר מקום קדוש אבל ביהושע לא הי' קודש אלא מקום עמידתו ולכך לא אמר אדמת קודש ולא מצינו זה הלשון בשום מקום אלא במשה ויהושע לפי שכל הנביאים לא נתנבאו אלא בארץ ישראל פי' התחלת נביאותם כדכתיב משא גיא חזיון אבל משה תחלת נביאותו הי' בחוצה לארץ וכן יהושע ולא נאמר כאן ויעש משה כן כמו שכתוב ביהושע ואפשר כי משה לא קירב שם קודם ולא הוצרך לחלוץ:
אנכי אלהי אביך. דרשו רבותינו אלהי עמרם אביך. וכתב הרמב"ן רצונם לומר כאלו אמר אלהיך ורצה ליחד שמו על הצדיק שמת ולא על החי ואחר כך אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב שהוא אלהי ישראל כלם. ור' אברהם פי' אמר אלהי אביך על אברהם כי הוא החל לקרוא בשם ה' ואח"כ הזכירו בשם וצירף אליו שאר האבות. ועל דרך הפשט כמו אלהי אבותיך ויזכיר יחיד במקום רבים אלהי כל אב מאבותיך כי כלם יקראו לאיש אב וכן אלהי דוד אביך כמו אלהי אבי וארוממנהו אלהי אבותי:
ויאמר ה' ראה ראיתי. אע"פ שכל הפרשה בשם אלהים הגבור כאן שם של ד' אותיות מדת הרחמים בענין החמלה על העם: ראה ראיתי. פי' ר' אברהם החמס שנעשה להם בסתר שלא יראוהו בני אדם אני ראיתיו ואת צעקתם ששומעין הכל אני שמעתי ומה שיש בלבו המכאוב אני ידעתי:
אל ארץ טובה ורחבה. שבח הארץ תחלה שהיא טובה לאמר שאוירה טובה לבני אדם וכל טוב ימצא בה ושהיא רחבה שיעמדו בה כל בני ישראל במרחב. או פי' רחבה שיש בה רחבות שפלה ועמק ומישור גדולים וקטנים ואין רובה הרים וגאיות וחזר ושבח אותה שהיא ארץ מקנה שיש בה מרעה טוב והמים יפים ויגדל החלב בבהמות כי אין הבהמות בריאות ומרבות חלב כי אם במים הטובים ועשב רב ואויר טוב ובעבור שימצא זה באחו ובמרום הרים ואין הפירות שם שמנים ויפים אמר כי היא שמנה ופירותי' שמנים ומתוקים עד שתזוב כלה בדבש מהם והנה שבחה על כל טוב ה' על דגן ותירוש ויצהר ובני צאן ובקר: אל מקום הכנעני. מה שלא אמר אל ארץ הכנעני כמו שאמר בשאר המקומות לרמז שירשוה ויכרתום וישבו במקומם ולא שיהיו יושבים בקרבם: הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי. ולא הזכיר הגרגשי אולי לא היתה ארצו זבת חלב ודבש. אי נמי לכך לא הזכירו כאן ולא בפסוק ילך מלאכי לפניך שאינו מזכיר אלא אותם שנלחמו והכריתום כדכתיב בקרא דלקמן והכחדתיו ואלו גרגשי עמד ופינה. ור' אברהם כתב ולא הזכיר הגרגשי כי הוא קטן מהשבעה וכתב עוד כיון שששה גוים מבני כנען והזכירם למה הזכיר כנען ופי' כל הארץ נקראת ארץ כנען כי הוא שם הכולל שהוא המין והפריזי הוא צידון ושאר הבנים הנזכרים מעטים וכללם הכתו' בשם הכנעני:
וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. כתב הרמב"ן רבו הפירושים בזה הפסוק והנכון בדרך הפשט בשביל שהקב"ה אמר למשה ב' דברים שיציל את ישראל מיד מצרים ועוד שיעלה אותם אל מקום הכנעני והשיבו משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ועוד האיך אוציא את בני ישראל ממצרים כמו שאמרת להעלותם לארץ כנען כי לא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים ולהורישם כי ההצלה מיד פרעה אינה תלוי' בהם כי אם ישמע פרעה יקל עולו מעליהם ויצילם או יגרשם מארצו בעל כרחם ועוד כי הם בעצמם ישמעו אל כל אדם שיאמר להצילם אבל ללכת אחרי להוריש גוים גדולים ועצומים לא ישמעו לי ועל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא מפרעה כי אנכי אהיה עמך וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהי' על ההר הזה ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותי וגם בך יאמינו לעולם ללכת אחריך אל כל מקום אשר תצום וכמו שנגליתי לך על ההר הזה בלבת אש כן יהיה לעיני כל העם בעבדם אותי אל ההר הזה והנה למשה אות שלא יפחד מפרעה במה שהבטיחו להצילו ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך ג' ימים ודאי ישמעו ולא ישאלו אות. ור' יוסף קמחי פי' וזה לך האות כי תמיד עמך אני בבואך לפני פרעה ותמצא חוזק בלבך ויסור המורך מלבך וזה לך האות גדול ואשר אמר אחר כך בהוציאך את העם ממצרים סיפור הדברים שהודיעו שעתידין ישראל לקבל התורה שם ולעבדו:
ואמרו לי מה שמו. כתב הרמב"ן הפסוק הזה אומר לך דורשני כי לא יתכן שאמר משה מה שמך מה אומר אליהם להיות אומר להם אות שיאמינו בו כי שאלת שמו ואמירתו להם אינה אות שיאמינו בו למי שלא יאמין בו תחלה כי מה ראייה יש שיאמינו לדבריו בהודיעו להם שמו והנה אחרי שהודיע השם הגדול אומר והם לא יאמינו בו. ור' אברהם אמר כי שאלו מה שמו משמותיו יאמר לישראל כי באל שדי לא יעשו אותות רק בשם הגדול. ולא נראו דבריו כי עדיין לא נאמר למשה שיעשה אותות ומופתים במצרים אלא שיוציאם ממצרים ויעלם אל ארץ טובה ובשם אל שדי יכול להוציאם ולנצח העמים ובזה השם נצח אברהם לבדו המלכים ועוד כי יעקב אמר והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ויוסף אמר פקוד יפקד אלהים אתכם והנה הפקידה באלהים אלא כך הוא הענין שמשה ודאי בעת ההוא הי' אב בחכמה וגדול במעלת הנבואה וביקש לידע באיזה מדה הוא שלוח אליהם ואמר הנה ישאלוני על שליחותי כי הוא במדת אל שדי שעמדה לאבות או במדת רחמים עליונית שיעשה בה אותות ומופתים וזה שאל מפני שאמר לו אנכי אלהי אביך ולא פי' לו שם משמותיו הקדושים ושמע משה שהבטיחו על מעמד הר סיני ומתן תורה וידע כי התורה לא תנתן באל שדי הנזכר באבות רק בשם הגדול שבו הי' העולם ועל זה שאל מה אומר אליהם שאגיד להם שם המורה הוראה שלימה על המציאות ועל ההשגחה והשיבו אהי' אשר אהי' פי' אין צריך לראיי' אחרת אלא על השגחתי רק כי אהי' עמך ועמהם בכל צרתם כמו שדרשו אהי' עמהם בצרה זו ובצרה אחרת שבכל צרתם יקראוני ואענה הוא ראיי' גדולה כי יש אלהים שופטים בארץ והשיבו משה די' לצרה בשעתה ואז אמר אהי' שלחני אליכם פי' שיאמר להם השם של ד' אותיות ואמר ג' פעמים אהי' כי הוא הוה והי' ועתיד להיות ואמר שלשתן בלשון הזה כי אין חליפות וצבא עמו כי לא עברו מימיו כלום לפיכך נקראו כל הזמנים אצלו בשם אחד מורה על ענין המציאות. וי"מ אהי' אשר אהי' פי' תאמר להם כביכול שאני בצער כאשר הם ועל כן נגליתי לך בסנה כאשר דרשו וזה אהי' עמהם כאשר הם היום וכאשר תאמר להם כך מיד יאמינו לך וזה תשובה מה ששאל מה יאמר להם כדי שיאמינו. ד"א לפי ששאל לו שמו אמר אין לשמי קביעות ישתנה לפי המדה וזהו אהי' אשר אהי' אתהוה לפי מה שיהי' הענין אבל תאמר להם אהי' שלחני אליכם שאע"פ כן שאני משתנה לפי המדה ההויה אחת היא. וי"מ לפי הפשט בשביל ששאל מה אומר אליהם השיבו מה הם חוששין אהי' מי שאהי' רק שאצילם:
וזה זכרי לדור דור. פי' שחוזר על אלהי אברהם יצחק ויעקב כי לעולם לא ישכח ברית אבות ובכל הדורות כאשר יזכירו אלהי אברהם יצחק ויעקב ישמע אל ויענם:
ושמעו לקולך. פירש"י מכיון שתאמר להם זה הלשון מיד ושמעו לקולך שסימן זה מסור להם מיעקב ומיוסף שבלשון הזה הם נגאלין יעקב אמר פקוד יפקוד אתכם יוסף אמר ואלהים פקוד יפקוד אתכם ורוצה לומר שלכך אמר יוסף פעמים פקוד יפקוד להגיד שהוא בידו מסורת מאבותיו. והקשה הרמב"ן על זה הדרש אם כן למה יאמינו למשה על זה שמא ידע הוא במסורת הזה כמותם. ותי' הוא כך קבלו מיוסף ששמע מאביו שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהי' גואלם כי גלוי וידוע לפניו שלא יבא אדם ויכזב להם. ועוד איתא במדרש שלכך נתלש משה מבית אביו בן י"ב שנה שאלו הי' בביתו ובא ואומר להם כל המעשים האלו לא היו מאמינים בו שהיו אומרים אביו מסרו לפי שיעקב מסרו ליוסף באהבתו אותו גילה לו הסוד ויוסף גילה אותו ללוי שבזה הלשון השביע לאחיו וציוה להם שיהי' הדבר סוד ולוי גילה הדבר לקהת וקהת לעמרם אבל כיון שנתלש קטן מבית אביו ובא עתה ואמר להם הדברים הללו האמינו:
ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. פירש"י כל זמן שאין אני מודיע ידי החזקה. וכתב הרמב"ן והנכון ולא יתן אתכם להלוך בדיבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ביד חזקה ובזרוע נטוי' ובמורא גדול ובאותות ובמופתים ואחר כן ישלח אתכם כי כלם באו עליו טרם נתנו אותם להלוך:
ושאלה אשה משכנתה. אע"פ שכתי' וישאלו העם זכרים ונקבות הזכיר כאן נקבות לפי שמנהג הנשים לשאל מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט כסף וזהב:
